באחת השיחות מישהו אמר לי שהוא לא רוצה ילדים, שאלתי אותו מה הסיבה? והוא ענה שילדים זה נורא קשה, הוא רואה את כל החברים שלו כל כך סובלים אז למה לו את כל הצרה הזו? השיחה הזו עוררה בי מחשבה על השאלה מה הסיבה שאנחנו בוחרים להביא ילדים לעולם?
ואז הלכתי עם הילדים שלי להחלקה על הקרח, ובעודי מדדה על הקרח צמודה לקיר, התקרב אליי בני הבכור ולחש באזני- אמא את ממש טובה בזה, רק תאמיני והכל יסתדר…ואז הבנתי את הבחירה, ילדים יכולים אם נבחר ללמד אותנו להאמין בעצמנו, כי הילדים שלנו הם מראה, אנחנו רואים בהם את החוזקות והחולשות שלנו, את מה שאנחנו אוהבים בעצמנו ואת מה שפחות, את מה שיפה בעיננו בנו ואת מה שלא.
אמונה בעצמי
למראה הזו אני קוראת שיקוף והיא כלי מצוין להבין ולפתור סכסוכים בינינו לבין עצמנו וגם ביננו לבין שכנינו. השיקוף- אם נסכים להקשיב לו- מסביר לנו איך אנחנו נראים בעיני עצמנו ומה קשה לנו עם מה שאנחנו רואים.
ואיך זה עובד- לפעמים המפגש עם האחר מעורר משהו שכדאי לי לברר בתוכי. זה אינו אומר שאם אדם תוקפני פוגע בי, גם אני תוקפנית או אשמה בפגיעה. שיקוף הוא אפשרות להתבוננות, לא כלל שמסביר כל התנהגות.
המודעות לשיקוף גורמת לי לקחת אחריות על הרגשות והחוויות שלי, אני בודקת מה התעורר בי, בלי להניח שאני יודעת מראש את כוונת האחר, והאחריות הזו מובילה אותנו להאמין בעצמנו וביכולת הבחירה שלנו.
שלושה צעדים להתבוננות ולבחירה
ולכן אני מציעה- בשלב הראשון- להסתכל על האפשרות שהאדם מולי משקף לי משהו. בשלב השני- להבין מה החלק שבי שהתעורר- ביקורת, כעס, שמחה, סיפוק, תסכול, פחד ועוד… ובשלב השלישי- לבחור איך להסתכל על אותו החלק- האם בביקורת או בחמלה, בשמחה או בעצב, בכעס או בהבנה? אופן ההסתכלות על אותו החלק תקבע איך נרגיש ביחס לסיטואציהאדם שמולנו.
כי בסופו של דבר הבחירה בידנו, ולא משנה מה נבחר תמיד נוכל לשנות את הבחירה שלנו או לחלופין להסתכל עליה מנקודת מבט אחרת, ואני חושבת שההבנה הזו עוזרת לנו להאמין בעצמנו. מאחלת לנו שנבחר נכון, ושנקבל את הבחירה בשמחה ואהבה.
לשאלות ולבירור התאמה לתהליך, אפשר ליצור איתי קשר לשיחת היכרות.
