לפני שהאתר שלי עלה לאוויר הרגשתי לחץ בחזה. במשך שנים קראתי לתחושה הזו “פחד מחשיפה”. נמנעתי מלומר את מה שאני רוצה, מלהיות נוכחת ברשתות החברתיות ומלהביא את הקול שלי אל המרחב האינטרנטי. ההגדרה הייתה מוכרת, ובמובן מסוים גם נוחה: אם יש לי פחד מחשיפה, הרי ברור למה אני לא עושה זאת.
פחד מחשיפה: ממה אני באמת חוששת?
פחד יכול לעזור לנו לשים לב לאיומים ולשמור על עצמנו, ולפעמים הוא גם עוצר אותנו מול דברים שאנחנו רוצות לעשות. החלטתי לבדוק מה בדיוק מפחיד אותי, במקום להסתפק בכותרת שכבר נתתי לתחושה.
גיליתי שאני חוששת בעיקר להיראות: לומר מה אני חושבת, להשמיע את מה שעל ליבי ולפגוש את התגובות של אחרים. בשבילי, ההבחנה בין “חשיפה” לבין “נראות” שינתה את נקודת המבט. היא אפשרה לי לראות שלא כל נוכחות מחייבת אותי לוותר על ההגנות ועל הגבולות שלי.
דיוק במילים יכול לפתוח מרחב פעולה
כשאני משתמשת במילה מסוימת לתיאור חוויה, היא משפיעה גם על האופן שבו אני מבינה אותה. לא מדובר בקסם שמעלים פחד, אלא באפשרות לשאול שאלה מדויקת יותר: מה אני רוצה לשתף, עם מי, ובאיזו מידה?
זו חוויה אישית שלי. עבור אדם אחר, פרסום או חשיפה יכולים לכלול סיכונים ממשיים, ולכן חשוב לברר גם פרטיות, גבולות והקשר — ולא להניח שכל חשיפה בטוחה או מתאימה.
לבחור נוכחות שמתאימה לי
אחרי הבירור החלטתי ליצור את הבלוג הזה. רציתי מקום שבו אוכל לשתף מחשבות, תובנות ורעיונות מהחיים ומהעבודה שלי עם אנשים, בלי להיות חייבת לשתף הכול ובלי להוכיח דבר. אפשר להתחיל גם מול אדם אחד, בשיחה קטנה או בפרסום מצומצם. השאלה אינה כמה אמיצה אני אמורה להיות, אלא איזה צעד מתאים ליכולת ולרצון שלי עכשיו.
אני רוצה שזה יהיה מרחב חם ונעים שבו ארגיש בנוח, ואולי גם אחרים ימצאו בו מקום לקול שלהם. אם הפחד להיראות מוכר לכם, אפשר לדבר עליו, לדייק אותו ולחפש יחד דרך שמתאימה לכם. באהבה, גפן
לשאלות ולבירור התאמה לתהליך, אפשר ליצור איתי קשר לשיחת היכרות.
