“זו רק טעות”, היא אמרה לי כשניסיתי בטעות לצאת מהחנות דרך חלון הראווה ולא דרך הדלת. “זו רק טעות, את לא צריכה כל כך להתבייש ולהצטדק.”
אבל בפנים אכלתי את עצמי: איך ככה הבכתי את עצמי? איך כולם ראו? איך יצאתי מטומטמת? ועוד הרבה “איך”…
כמה קשה לנו לטעות. כמה אנחנו נזהרים לא לטעות. ולפעמים זה בכל זאת קורה, ואנחנו מתייסרים, כואבים, מלקים ושופטים את עצמנו ללא רחם.
חמלה עצמית אחרי טעות
מה כל כך מקשה עלינו לטעות? בין היתר, ההרגל. הורגלנו והתרגלנו מילדות שאסור לטעות, שעל טעות משלמים, ושטעות היא כישלון — אפילו לא מפואר.
וזאת, חברים, הטעות בה״א הידיעה. כי טעויות קורות כשמנסים, וטעויות קורות כשמחדשים. ומטעויות אפשר ללמוד.
ללמוד מטעות גם בתוך קשר
גם במערכות יחסים קורות הרבה טעויות. ואולי, לפעמים, במקום לכעוס ולשפוט, ננסה ללמוד מהטעויות. ננסה להיות בחמלה כלפי הטעות שלנו או של בן או בת הזוג.
מה אתם אומרים? ואם אתם רוצים להמשיך לדבר על זה, אני כאן ואתם ממש מוזמנים.
לשאלות ולבירור התאמה לתהליך, אפשר ליצור איתי קשר לשיחת היכרות.
