ביום הולדתי ה־50 עצרתי להתבונן בדרך שעברתי. וזה נראה שזה ואוו ולא יאומן אבל האמת שהמסע שלי לעבר הגיל הזה ומה שהוא טומן בחובו הוא מאוד ברור ומאוד יאומן זה התחיל מזה שכ־30 שנה לפני אותו יום הולדת נשבר לי הגב זה התחיל ככאב מעקצץ בצד שמאל שהרגשתי באוטובוס בדרך הביתה מהצבא והתפוצץ כארוע רב נפגעת ב4 חודשים ששכבתי מתענה מכאבים, מרותקת למיטה ומושבתת מכל פעילות. באותה עת העצירה הזאת היתה נראית לי כסוף העולם, סיום החיים ושבירה מוחלטת של כל מה שחשבתי על עולמי וחיי, בדיעבד, העצירה שנכפתה עליי הפכה גם להזדמנות להתבוננות ולבחירה. זו המשמעות שאני מצאתי בחוויה האישית שלי, ולא הסבר רפואי לכאב או לפגיעה.
שינוי כיוון בחיים
מה זה אומר שחייבים לעצור? יש רגעים בחיים שבלי לשים לב אנחנו הולכים בכיוון שבכלל לא מתאים לנו, שלא תואם את מי שאנחנו, את היכולות שבנו ואת הרצונות שלנו, ואנחנו לא רואים אנחנו לא רואים שאנחנו בכלל לא בכיוון הנכון, ולפעמים אנחנו רואים אבל מתעלמים או מדחיקים.
לבחור עצירה גם בלי לחכות למשבר
ולמה אני כותבת את זה? כי העצירה הזו שינתה לי כיוון בחיים, ומה שאז היה נראה סוף העולם, גרם לי לעצור ולבחור, והבחירה הזו הובילה אותי למקום שבו אני נמצאת היום, ויש בי המון הכרת תודה למקום הנוכחי. ואני רוצה להעביר את המסר לכולם שיש אפשרות לראות ויש כלים שפותחים את העיניים בעדינות לא בזבנג כזה כמו שהמציאות פותחת לנו את העיניים. ואפשר בהחלט לרכוש את הכלים הללו זו מתנה! והאפשרות שלי לעזור לאנשים במקומות הללו היא המתנה שקיבלתי מהחיים, ועל כך אני מודה ומזמינה אתכם להסתכל על חייכם ולראות איפה היו העצירות שהביאו אתכם לראות, ואולי לשנות כיוון או להסתכל אחרת על הדברים, וכמובן להמשיך ולבדוק, איפה עוד אפשר לעצור בעדינות ובכוונה בלי לחכות לזבנג של המציאות…
שלכם באהבה גפן
לשאלות ולבירור התאמה לתהליך, אפשר ליצור איתי קשר לשיחת היכרות.
